החלטה בתיק ע"פ 1947/03

השופט מ' חשין:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש). בית המשפט המחוזי הכריז על המערער להיותו בר-הסגרה על-פי חוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (חוק ההסגרה או החוק), בהוסיפו כי אין להתנות את ההסגרה - אם לסופם של הליכים יורשע בדינו ועונשו ייגזר למאסר בפועל - בזכותו של המערער לרצות את עונשו בישראל. טעם הדבר: המערער לא היה תושב ישראל בעת ביצוע העבירה. על קביעה זו האחרונה הערעור שלפנינו. זו הייתה השאלה שבמחלוקת בין בעלי-הדין, ועליה אף נסוב הערעור: האם היה המערער, כטענתו, תושב ישראל בעת ביצוע העבירה, או שמא, כקביעת בית המשפט המחוזי, לא היה הוא תושב ישראל אותה עת.

בקשת ההסגרה

2.        ביום 4.9.02 הגישה ארצות-הברית לישראל בקשה להסגרתו של המערער לשם העמדתו לדין בגין עבירה פלילית שבה הוא מואשם. בקשת ההסגרה נסמכה לאמנה להסגרת עבריינים שבין ארה"ב לבין ישראל, ונטען בה כי במהלך התקופה שבין החודשים אוקטובר ודצמבר 2000 נימנה המערער עם חבורת עבריינים אשר קשרו קשר להפיץ בארה"ב סם מסוכן מסוג MDMA (אקסטזי).

           חבר מושבעים גדול (grand jury) במחוז מרילנד בחן את הראיות שבידי התביעה, וביום 4.1.01 קבע כי יש מקום להגשתו של כתב אישום נגד המערער בעבירה של קשירת קשר להפצת סם מסוכן. ביום 30.1.01 הוצא צו למעצרו של המערער, לאחר שהפר תנאי שיחרור שהושתו עליו, וזמן קצר לאחר מכן נמלט המערער לישראל תוך שימוש בדרכון מזוייף.

עיקרי העובדות שלעניין

3.        ואלה עיקרי העובדות שלעניין כהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי. המערער, מיכאל אורן, נולד בשנת 1973 והוא אזרח ישראל. ביום 2.8.95 יצא המערער את הארץ ופניו מועדות לארה"ב. בתחילה עבד המערער שמונה חודשים כצלם בספינת תענוגות. משסיים עבודתו זו טייל בארה"ב ובמכסיקו, ולאחר מכן - בקיץ 1996 - שם פניו אל-עבר העיר לאס-וגאס שבמדינת נבאדה. מאז - ובמשך תקופה של כארבע שנים - התגורר המערער באורח קבוע בלאס-וגאס. במקום זה קשר המערער קשר רציני עם צעירה יהודיה אמריקנית, ואף עבד בעסק השייך לאביה. גם כשנפרד מחברתו, לאחר כשנתיים, המשיך המערער לעבוד באותה חברה ומשכורתו שולמה לו במזומן.

4.        כעבור זמן-מה מכר אביה של החברה את העסק, והמערער נענה להצעה שקיבל כי ימשיך לעבוד בחברה. למערער אף הוענקו מניות בחברה. המערער היה מעוניין להמשיך ולקדם את העסק שעבד בו, אלא שברשותו לא הייתה אלא אשרת תייר שאותה היה עליו לחדש מעת לעת. להמשך שהותו בארה"ב נהג המערער לחצות את הגבול למכסיקו, לשהות שם זמן קצר ולחזור לארה"ב ובידו אשרת שהייה לתקופה נוספת. אלא שהליך זה - נוסף על אי-הנוחות הטבועה בו - היה כרוך בסיכון שמא לא תותר כניסתו מחדש לארה"ב. למותר לומר כי אשרת התייר לא התירה למערער לעבוד בארה"ב.

5.        המערער ביקש אפוא למצוא פיתרון שיאפשר לו לקבל אשרת שהייה נעלה מאשרת תייר, כדי שיוכל לשהות בארה"ב לבטח ולקדם את העסק שעבד בו. וכך, ימים ספורים לפני שפקעה אשרת השהייה שברשותו, בחודש מארס 1998, נישא המערער בנישואין פיקטיביים לאזרחית אמריקנית. מטרת נישואין פיקטיביים אלה הייתה, כאמור, להסדיר את שהייתו של המערער בארה"ב על דרך של קבלת תושבות קבע.

6.        וכך, ביום 28.8.98 הגישה בת-זוגו של המערער בקשה לרשויות ההגירה להעניק למערער מעמד של תושב קבע בארה"ב, ועל סמך בקשה זו הוסיף המערער והגיש אף-הוא בקשה לקבלת מעמד קבע ובקשה לקבלת היתר עבודה. הבקשה האחרונה נעתרה, והמערער קיבל אשרת עבודה בת-תוקף עד לחודש אוגוסט 1999. כן קיבל המערער - בעקבות הנישואין - אשרת שהייה זמנית בארה"ב, שאותה היה עליו לחדש מדי שלושה חודשים.

7.        החברה שבה עבד המערער פשטה רגל בסוף שנת 1998, אך המערער נשאר בארה"ב והחל עובד בעבודות מזדמנות. כך התנהלו הדברים עד לשנת 2000. ביום 19.1.00 פנה המערער לרשויות ההגירה בבקשה להאריך את תוקף היתר העבודה שברשותו. בקשתו נענתה בחיוב ותוקפו של היתר העבודה שניתן לו הוארך בשנה נוספת, עד ליום 18.1.01.

8.        ביום 19.1.00 הגיש המערער בקשה לרשויות ההגירה כי יינתן לו אישור לצאת לישראל כדי ליטול חלק במסיבת האירוסין של אחיו. רשויות ההגירה סירבו לבקשה, והמערער ויתר על הנסיעה ונותר בארה"ב. מסיבה זו אף בחר המערער שלא להגיע ארצה ללוויית  סבו שנפטר.

9.        בחודש ינואר 2000 נודע למערער כי אנשי רשויות ההגירה החלו חושדים כי נישואיו היו פיקטיביים, וכי החלה מתנהלת חקירה באותו עניין. המערער פתח במגעים עם רשויות ההגירה בניסיון להסדיר את נושא שהייתו בארה"ב, אך הניסיון לא צלח. משנתברר לו כי בידי רשויות ההגירה מצויות ראיות מוצקות נגדו, החליט המערער - בעצת עורך-דינו - להגיע להסדר עם רשויות ההגירה, ולפיו תבוטלנה כל בקשותיו לקבלת מעמד של קבע. בידי המערער נותרה אפוא אשרת תייר שאיפשרה לו להישאר בארה"ב אך לתקופה מוגבלת.

10.      ביום  1.6.00 - יום הולדתו של אביו - הגיע המערער לישראל, ובתקופת שהותו בארץ פתח חשבון בסניף בנק הפועלים בתל-אביב, קנה קטנוע וביטח אותו, קנה רכב, רכש טלפון סלולארי ואף שכר דירה. בתקופה זו - שנמשכה כארבעה חודשים - שהה המערער בישראל, באורח רצוף, אך כחודשיים וחצי. ימים ספורים לאחר הגיעו ארצה, ביום 5.6.00, יצא המערער לאמסטרדם לעשרה ימים (עד ליום 14.6.00), וביום 3.7.00 נסע המערער שוב לאמסטרדם, לעשרה ימים נוספים (עד ליום 12.7.00). בזמן ששהה המערער באמסטרדם התגורר אחיו בדירה השכורה. ביום 25.9.00 חזר המערער לארה"ב באשרת תייר.

11.      ביום 18.12.00 נעצר המערער בעיר ניו-יורק וברשותו 30,000 כדורי אקסטזי. עם מעצרו הועבר המערער למעצר במדינת מרילנד, ושם קבע חבר מושבעים גדול - כפי שראינו - כי יש להעמידו לדין בעבירה של קשירת קשר להפצתו של סם מסוכן. בית המשפט קבע כי עד לתחילת משפטו יועבר המערער למוסד שבו יהיה נתון בפיקוח מוגבל (half-way house), ואולם קודם לכן הועבר המערער לידי רשויות ההגירה אשר האשימוהו בשהייה בלתי חוקית בארה"ב. הטענה נגדו הייתה, כי נכנס לארה"ב באשרת תייר בעוד אשר למעשה התכוון להישאר במדינה באורח קבע.

           מיסמכי רשויות ההגירה של ארה"ב (Immigration and Naturalization Service) מגלים שהמערער טען לפני חוקר רשויות-ההגירה כי בת-זוגו (הפיקטיבית) ביטלה בזמנו - בעצת עורך-דינם - את בקשתה להעניק למערער מעמד של קבע בארה"ב, כדי שיוכל לצאת לישראל, לחזור לארה"ב, ולהתחיל מחדש בהליך לקבלת תושבות קבע. המערער אמר לחוקר רשויות ההגירה כי בכוונתה של רעייתו להגיש מחדש אותה בקשה.  

           כן עולה מתוך אותם מיסמכים, כי ניתן לו למערער לבחור באחת מבין שלוש אפשרויות אלו: אחת, להיות מובא לפני שופט אשר יקבע אם רשאי הוא להישאר בארה"ב, אם לאו; שתיים, להצהיר כי הוא מאמין שצפויה לו סכנה אם יחזור לישראל ולבקש כי עניינו יובא לפני שופט; שלוש, להודות כי הוא שוהה באופן בלתי חוקי בארה"ב, ולבקש לשוב לישראל בהקדם האפשרי תוך ויתור על זכותו להתייצב  לפני שופט. המערער בחר באפשרות הראשונה - לאמור: להיאבק על זכותו להישאר בארה"ב - ושוחרר בערבות של 4,000 דולר.

12.      המערער חזר למשמורת במוסד שבו היה בפיקוח מוגבל, ומשנוכח לדעת כי כלתה אליו הרעה - נמלט לישראל. ביום 4.9.02, כפי ראינו, ביקשה ארה"ב את הסגרתו של המערער לידיה בעבירה של קשירת קשר להפצת סם מסוכן, וביום 11.9.02 פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכריז על המערער להיותו בר-הסגרה לארה"ב.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי